חזרתי.

I’m Back.

מוכר יותר באנגלית, קצר וקולע יותר בעברית.

הודעת פקס לאקונית שנשלחה בתאריך 18/3/1995 ושינתה את העולם. טוב, את עולם הספורט. נו … את עולם הכדורסל, לפחות?

למה אני מעלה את זה עכשיו?

דבר ראשון, כי בעוד 23 ימים (בערך) ימלאו 23 שנים להודעה הדרמטית.

דבר שני, אני בעצם מגיב לדברים שנכתבו בתגובות לטור "מעורב הופס ליום שלישי" של מנחם לס מתאריך 20/2.
תחת סעיף 3 כתב שם מנחם ש "לברון יכול לעבור את מייקל בדבר אחד: בעזיבת ה-NBA בשנות הפרישה בענווה ובחן, ועדיין בטופ של משחקו!".

מנחם, כמו מנחם, יודע לסחוט כוס מלאה מלימון מיובש, כשהדיון נחלק לשני חלקים.

הראשון: האם מייקל היה אותו מייקל והאם הבולס היו אותה להקת ליווי נחותה

השני: האם לעובדה שמייקל לקח 6/6 ולברון 3/8 יש השפעה על מורשתם, ואם כן – מהי?

להלן מספר דוגמאות לתגובות.

נתחיל בנושא הראשון – האם מייקל היה אותו מייקל והאם הבולס היו אותה להקת ליווי נחותה.

הצדיקים נתנו בתגובות כמו:

"ג'ורדן היה עדיין חלוד ולא דומיננטי כמו לפני הפרישה "
"ג'ורדן לא חזר ממש לאותה קבוצה  …  למעשה רק 4 שחקנים נשארו מהסגל בעונה שהוא פרש"

המשוללים חירטטו עם טענות כמו:

"כל הליגה שיחקה 82 משחקים, בעוד שג'ורדן שיחק שליש עונה. הוא לא חזר מפציעה. הוא חזר ממנוחה"
"אותו מאמן. פיפן לצדו. חבורה של שחקנים שבעונה בלעדיו השיגה 55 ניצחונות "

ודוגמאות מהנושא השני: האם לעובדה שמייקל לקח 6/6 ולברון 3/8 יש השפעה על מורשתם, ואם כן – מהי?

הצדיקים:

"כשאתה משחק בקונפרנסים לא שיוויוניים ומהקונפרנס שלך הרבה יותר קל להגיע לגמר ,אז כשאתה מגיע לגמר ומתמודד מול קבוצות ברמה שלך ובעיקר מפסיד להם אז כן זה פוגע במורשת שלך."
"האם עצם ההעפלה ל8 גמרים זה למעשה ההישג … או האם זה שהעפלת 8 פעמים לגמר וזכית רק ב-3 תארים זה פועל לרעתך.על זה למעשה הויכוח"

המשוללים:

"טיעון אחוזי סדרות הגמר הוא החלש ביותר לטעמי. לפי הטיעון הזה אם ג'ורדן, במקום לקבל סוויפ B2B בסיבוב הראשון מבוסטון היה עובר אותם ומפסיד רק בגמר, הוא היה פחות גדול"
"הטיעון הזה הוא המקום היחיד שנתקלתי בו שניצחון פוגע במורשת"
"הטיעון הוא שהפסד בגמר, לכל הפחות, אינו נחות מהפסד בשלב מוקדם יותר"

בטור זה אנסה לתת בפרספקטיבה לשני דיונים מקבילים אלו, תחת המטרה האובייקטיבית להוכיח שאין כמו מייקל.

נתחיל בנושא החלודה, והקבוצה. האם מייקל היה חלוד, והאם הקבוצה בלעדיו הייתה או לא הייתה (שווה משהו).

אז כן, מייקל היה חלוד. נקודה.

וכעת לחצי השני, נושא הקבוצה. אז לא, היא לא הייתה טובה. נמשיך הלאה.

רגע, מה זה? חירטוט? למה מי חירטט?? הוכחות? איך אפשר להוכיח משהו שקרה או לא קרה לפני 23 שנים (ו-23 ימים בערך)? טוב, בואו נראה …

הדברים הבאים לקוחים ממאמר מאלף בבליצ'ר ריפורט:

• בשנה שקדמה לחזרתו מהפרישה, מייקל שיחק כדורסל בעיקר במשחקי פיקאפ עם חבריו לקבוצת המיינור ליג בייסבול. הוא אומנם ביקר מדי פעם במתקן האימונים של הבולס, אבל רק כדי להציץ, אף פעם לא כדי להתאמן.
• לפתע, בתחילת חודש מרץ, החל מייקל להצטרף לאימונים. לוק לונגלי מספר שהיו הרבה משחקוני אימון פנימיים, כי מייקל חיפש הזדמנויות לרוץ במעלה ובמורד המגרש. הוא הוצב מול סקוטי פיפן, שהיה בכושר של אמצע העונה ובפסגת משחקו, מה שעזר להכניס את מייקל לעניינים.
• לאחר המשחקונים, מייקל עבד על אימונים אישיים כדי לעזור לו לחזור לכושר וקצב התקפיים. אימונים אלה כללו משחקי 1 על 1 עם חבריו לקבוצה, כולל ובעיקר פיט מיירס, שהיה גארד גבוה (1.98, כמו מייקל), חזק, ובעל פוקוס הגנתי מובהק. מיירס מספר שמייקל פשוט ניסה להביא את עצמו לכושר משחק, לכוונן את גופו להיות מוכן. מיירס הוסיף וציין שבשנות הבייסבול שלו מייקל עיצב וחיזק את פלג גופו העליון בצורה משמעותית, כדי שיוכל לחבוט בעוצמה מרבית בכדור הבייסבול. כתוצאה מכך, התזמון שלו בכדורסל לקה בחסר.
• כדי לפתור את אתגריו הפיזיולוגיים, פנה מייקל לידידו ומאמנו הגופני משכבר הימים, טים גרובר. טים אימן את מייקל שנים רבות עד אז, כולל כל אימוניו בשנות הבייסבול עד שובו לשיקאגו לאימוני כדורסל בתחילת מרץ, כשבועיים לפני ההכרזה על שובו מפרישה.
  מוקדם כל בוקר נפגשו מייקל וגרובר בביתו של מייקל לאימוני כוח וכושר, ובסוף כל יום נפגשו שם שוב להתאוששות, מתיחות ותחזוקה שוטפת.
  המטרה הייתה לכוונן מחדש את הקפיציות ברגליו של מייקל ואת תנועות הקליעה שלו, תוך כדי הורדת מסת שריר. משקלו של מייקל באותה תקופה, בהתאמה לצרכי הבייסבול, היה בין 225-228 פאונד (102/3 ק"ג), לעומת משקל הכדורסל שלו שהיה בין 213-216 פאונד (97/8 ק"ג). זה אולי נראה הבדל שולי (או שלא), אבל ברור שהרבה יותר קשה לשחק כדורסל עם  שק של 5 ק"ג של הגב, הידוע גם כפק"ל ג'ריקן.
  סיפר גרובר: "מייקל שיחק בימין השדה (right field). כשאתה זורק כדור בייסבול פנימה מצד ימין, הזריקה היא יותר בקו ישר, כך ששרירי הכתפיים עובדים בצורה שונה מאשר בקליעת כדורסל, שם אתה מנסה להגיע לקשת מקסימלית. כך שהאימון לאזור הכתפיים, וחצי הגוף העליון בכלל, היה צריך להשתנות לגמרי".
  גרובר הוסיף: "גם הרגליים הין צריכות עבודה מבחינת ניתור. בבייסבול אתה כמעט ולא קופץ, והתנועה היא בעיקר תנועת ריצה, בייחוד באאוטפילד. אבל בכדורסל, השרירים צריכים כל הזמן לתמוך בכוח מתפרץ ובשינויי כיוון. ואצל מייקל המשחק היה מבוסס המון על אינסטינקטים. כשאתה מתרחק מהרמות הגבוהות לאורך זמן, שנה וחצי במקרה הזה, האינסטינקטים נוטים להפוך לרדומים".
  ואכן, ניתן היה להבחין בפגמים בטכניקת הקליעה של מייקל בעונת החזרה. אחוז הקליעה שלו בעונה הרגילה, 41.1%, היה הנמוך שלו בקריירה.
  סיכם גרובר: "הניתור לא היה שם, קשת הזריקה הייתה שונה, פשוט לא היה לו את כל האוף-סיזן להתכונן".

ולגבי הקבוצה? בעונה הקודמת הבולס הדהימו את העולם ואת עצמם כשסיימו במאזן 55-27, כשבסקטבול רפרנס נתן להם EXPECTED WIN LOSS של 50-32. יפה!!

בעונת החזרה? לא כל כך. כפי שתיאר זאת פיט מיירס: "לא שיחקנו טוב בעונה ההיא".

לפני שמייקל הצטרף הקבוצה היתה במאזן של 34-31, כלומר בדרך לעונה של 44-38. בסקטבול רפרנס נתן להם EXPECTED WIN LOSS של 54-28.
עם מייקל הקבוצה רצה ל 14-3, כדי לסיים ב 48-24. כלומר מייקל הביא 4 ניצחונות עודפים מתוך 17 משחקים, שבאינדוקציה ייתנו WIN SHARE של כ-20 משחקים על פני עונה שלמה. נתון זה תואם את ה-WIN SHARE של מייקל בקריירה אשר עומד על 0.25 למשחק, ללא ניכוי שנות הוויזארדס שלו.

לסיכום: מייקל היה חלוד, והקבוצה הסריחה קלות.

נמשיך לנושא השני, והפלספני יותר: האם לעובדה שמייקל לקח 6/6 ולברון 3/8 יש השפעה על מורשתם, ואם כן – מהי?

אשיב בקצרה.

זו לא בושה להפסיד, ובוודאי שלא בושה להפסיד בגמר הנ.ב.א.

אבל השאלה שצריכה להישאל היא לא כמה פעמים הפסדת, אלא כמה פעמים היית אמור לנצח ולא ניצחת.

לפי מבחן העין, הבולס היו פייבוריטים לנצח לפחות ב-4/6 הסדרות – פורטלנד, פיניקס, סיאטל, ויוטה 1. הדעות חלוקות לגבי לייקרס ויוטה 2.  מצאתי ראיות לכך שיוטה היו פייבוריטים ב-98, וזכרוני (כן!) מראה שב-91 הדעה הרווחת הייתה שהניסיון של הלייקרס יכריע.

ולברון? האתר המצויין  fivethirtyeight.com  כותב שלברון היה אנדרדוג ברוב הופעות הפיינלס שלו. הם ביססו את הניתוח שלהם על ה-Las Vegas Odds. הניתוח משנת 2016 מראה כי קבוצותיו של לברון היו אמורות – עפ"י וגאס – לנצח את דאלאס, אוקלהומה, וסן אנטוניו 1, ולהפסיד בכל השאר.

אך אליה וקוץ בה – מטרתם של ה-odds makers  בוגאס היא לא להמר על המנצחת, אלא להגיע למצב של איזון בין ההימורים על שני הצדדים. כלומר וגאס משקפים שקלול של חוות דעת מומחים והלכי הרוח בשוק.

נסתכל למשל על הפיינלס של 2014. פאנל ה"מומחים" של ESPN העדיף את סן אנטוניו בשל יתרון הביתיות, והעניק להם ניצחון בסדרה צמודה של 7 משחקים. המציאות, כזכור, הייתה שונה במקצת. אולי לברון היה אמור להפסיד, אך לא כך.

האמת? הופתעתי מהתוצאה. לברון בסה"כ – למרות שתי חריגות, אחת לכל צד, לברון עמד בציפיות. נגד דאלאס ב-2011 הוא פישל בגדול, ונגד גולדן ב-2016 היו לו את הביצים (משחק מילים משעשע) לנצח את קמוצת ה-73:9.

מדוע הציפיות מלברון בגמרים כ"כ "נמוכות"? מעריציו יאשימו את חברת המטבחים 4 נגרים, בעוד שמכפישיו יאשימו את בעיות הגיר שלו.

לסיכום – העולם היה מקבל בהבנה הפסד של מייקל ב-2 מתוך 6 הגמרים, ושל לברון ב-5 מתוך ה-8.

העולם אכן קיבל (בהבנה?) 5 הפסדים של לברון בגמר הנ.ב.א.

לגבי מייקל – לעולם לא נדע.

**************************

הערה של מנחם: מחר (יום ראשון) המעורב שלי הוא יותר ארוך מהרגיל כדי שתוכלו לקרוא בהמשכים (יש לי שבוע עמוס בפלורידה עם מחוייבויות משפחתיות), ואני כבר יודע שכחלק מהמעורב שלי יהיה קטע עם סרטונים המראה לזה שעיניים בראשו – ושלא ראה את מייקל אף פעם בעיניו – שלא היה, אין, ולא יהיה מייקל שני. בקשר ל-"לא יהיה", לא אדע כנראה, אבל בימי חיי לא יהיה, ואני מניח שגם לא ב-50 השנים הבאות.

***********************

מ.ש.ל